יום שבת, 10 בדצמבר 2011

ונשוי? 33

אל: אורית כרמלי
מאת: דנה גלזרמן
נושא: אושר
תאריך: 14.1.2000

היי אוריתי, מה שלומך? עדכון קטן מהאי הבודד. הבוקר שאלתי אותו בדוא"ל אם הוא מאושר, והוא כתב שאיתי - הוא כל הזמן מאושר. הוא כתב גם שהוא "מחבב אותי מאוד" (באנגלית זה נשמע יותר טוב, והוא כתב את זה באנגלית). זה כבר קרוב ל"אוהב אותך", לדעתי.  עזרתי לו לפתור איזו בעיונת בשיר שתרגם, והוא שאל אם כדאי לשים את השמות של שנינו על התרגום. אמרתי לו שככל שזה נשמע מפתה, עדיף שלא, כי זה מסוכן מדי. אני אומרת לך, בשלב הזה, אני לא יודעת מה יהיה אם היא תתפוס אותנו ונצטרך להיפרד. יהיה לי ואקום ממש ענקי בחיים שלי. הוא הבטיח לי שייזהר.
ביום שישי, כשהוא בא אלי עם הבירה (יש לנו מין מסורת כזאת לשתות בירה בלגית טעימה במיוחד) לפני הסידורים, הוא "קיטר" שאשתו מזניחה אותו, מפני שהיא בוחרת לעבוד גם בימי שישי, כשהוא פנוי. חשבתי שזה מין ניסיון למצוא תירוץ, אבל אולי לא.
גיליתי אצלו תכונה שאני מאוד אוהבת, תכונה די נדירה אצל גברים: הוא לא מחפף ולא מתחמק מנושאים בעייתיים. אם אני נראית לו מוטרדת ממשהו, גם אם אמרתי "לא חשוב" והעברתי נושא, הוא לא יוותר לי, אלא ישאל עד שאומר בדיוק מה שהפריע לי. הוא גם יודע לשמור על כל חוטי השיחה. לא כמונו, שמתברברות וסוטות מהנושא לאלף כיוונים ובסוף שוכחות להגיד דברים חשובים, מפני ששתינו אותו דבר. כשאנחנו מדברים בטלפון, ואני קוטעת אותו לפעמים כשאני נזכרת במשהו פתאום, כהרגלי, הוא תמיד "אוסף" הכל ולא  שוכח לסיים אף מחשבה או רעיון. זה אתגר די גדול, כידוע.
מתגעגעת אליך! אני צריכה כאן את החברה הכי טובה שלי בימים כאלה. אבל טוב שיש דואר אלקטרוני... בכלל, מה היינו עושים כולנו, אלמלא האינטרנט.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה