יום שבת, 10 בדצמבר 2011

ונשוי? 34

15.1.01


NICE: הרבה יותר קשה לנקד כמה שורות מאשר לפתח תוכנה יום שלם, והרבה יותר מענג להתענג על גופך
kiss: חשבתי שמנקדים לך!
NICE: אולי מנקדים אותי? (המנקד ניקד על הפקס, ואני הקלדתי)
kiss: הייתי עושה זאת למענך
NICE: בהזדמנות, כשאהיה קשור
kiss: כשתהיה קשור?
NICE: נו, אמרת קודם בטלפון שאת זוממת משהו כזה
kiss: אהה. אני רואה שדמיונך כבר דוהר. קראתי באמת, בספר "אסטרולוגיה ארוטית", שבני מזל דלי מתגרים קודם כל מהראש. לא מאמינה גדולה באסטרולוגיה, אבל במקרה שלך זה נראה לי בול. האמת שהרעיון הזדוני עלה במוחי היום בבוקר כשהיית אצלי, אבל לא הלכתי איתו עד הסוף. בכל אופן, זו תצטרך להיות מניעה וירטואלית/מנטאלית, כיוון שאין לי מיטת אפיריון
NICE: כן, מוחי הקודח…
kiss: זוכר שהחזקתי לך את הידיים בצידי הגוף?
NICE: טוב נעמיד פנים. עשית זאת מצוין הבוקר (בדיוק. אוף, אילו זכרונות נעימים)
kiss: ואתה גורם לי לפנטז גם קדימה, מה שמאוד לא אופייני לי
NICE: חומר למחשבה הלילה?
kiss: זו דווקא מחשבה בזמן שאני ערה, מה שיותר חמור
NICE: למה זה חמור?
kiss: לפנטז קדימה בזמן ערות? זו השתלטות חצופה על המוח שלי!
NICE: סליחה, זו אונה אחת המשתלטת על חברתה, מה רע בכך?
kiss: שום דבר ממש רע, למעשה. אני רק לא רגילה לזה
NICE: לי יש הרבה פנטזיות בזמן ערות
kiss: וזה בטח לא עוזר לך במיוחד, לקבל את המכתבים המופרעים שלי בעבודה. אבל אני מקווה שזה משעשע אותך כמו אותי
NICE: להיפך, ממריץ את מחזור הדם לאזורים החשובים
kiss: לא התעטשת בשעות הצהריים? הרביתי לדבר עליך עם אחותי
NICE: מספיק מתעטשים סביבי. הפסדתי באי היותי זבוב דבוק לקיר?
kiss: הפסדת מחמאות. הייתי עדיין מאוד בהשפעת בילוי הבוקר
NICE: כלומר, "מזדיינת", כלשונך?
kiss: באה מאהבה...
NICE: יפה אמרת
kiss: לא הלכתי למכון היום, וגם אכלתי פיצה... תכף תחזיר אותי למאהבי הקודם, שאוהב אותי כמה שיותר עגלגלה
NICE: כלומר, כל היום היית "איתי"?
kiss: אפשר לומר. ותכף גם אשחזר את הבוקר. גם אתה יכול לשחזר
NICE: ואכן אשחזר
kiss: במקלחת?
NICE: כנראה
kiss: השחזור, לשון יפה
NICE: לדעתי את כבר בהתחלת השחזור
kiss: כל עוד אתה לא יכול לגעת, אתה לא יכול לדעת...
NICE: היחסים בינינו מבוססים הרבה על הלשון
kiss: מה יש לומר? יש בינינו ורבאליות אוראלית אידיאלית
NICE: נכון ומדליק, ועכשיו אלך לישון ואניח לך לחלום על המאהב הקודם
kiss: שוב אתה יוצא לדיג? המאהב הקודם היה מת שאחלום עליו עכשיו (שלא תחשוב שאינו מנסה)
NICE: סיפרתי לי שדיברתם היום ושהוא מתגעגע ומקנא בי (דיג???)
kiss: דג מחמאות. רק אתה בראש שלי, משום מה. נשיקות….
NICE: לא דג מחמאות, היו לי די והותר ליום אחד, שלא אתנפח
kiss: טוב, אז אני אקח את זה בחזרה
NICE: אבוד, צררתי אותן בצרור חלומותי
kiss: את המחמאות או את הנשיקות?
NICE: את כולן
kiss: בקיצור - אותי. כולי צרור מחמאות ונשיקות בשבילך
NICE: לילה טוב ומענג לך. אני שולח לך משהו שכתבתי על הופעה של לד זפלין בשנת 1979, כדי שתכירי קצת גם את ראובן המוקדם (עוד אחד מהבזקי הסופר-המתוסכל שלי). שמעתי את זפלין הרבה היום באוזניות, בעבודה

אוגוסט 1979  לד זפלין

כל הלילה ההוא עטוף אצלי בזיכרון ברכבות. האחת שיצאה מלונדון, רועשת, שטופת ריח בירה ועשן חשיש, השניה דוהרת בדממת השכם בבוקר, כל מושביה מכוסים צעירים וצעירות בכל מצב תרדמה שעולה בדעתך. בין הרכבות היתה  דרך עפר, לאורכה התפתלה השיירה בכל כיוון במשך יותר  משעה ובסופה העמק העצום, בשעות בין ערביים, שקיעה ולילה. כולו מלא עשרות אלפי צעירים שרועים על שמיכות, עטופים בכל מיני בדים צבעוניים, מעליו מרחפת עננת חשיש, אדמתו מכוסה פחיות בירה ריקות, מלאות או למחצה. מעל הגבעות סביב צפו במתרחש כמה מאות שוטרים, חלקם רכובים על סוסים, שלא התערבו בנעשה.
הכרטיס לקונצרט המתין לי בלונדון אצל חברים, ולנבוורט הגעתי בגפי. נסעתי ללונדון כפי שנוסעים היום למזרח, מסע צליינות לבירת המוסיקה העולמית, ששיאו בהופעה של אחת מהלהקות הגדולות באמת. לזפלין הקשבתי קודם, ודאי שלא היו חדשים לי, אבל באותה מידה יכולתי להיות גם בהופעה אחרת, החשוב כאן היה העיקרון, היתר, שאלה של תזמון.
התיישבתי על פיסת דשא בערך מאה מטר מהבמה. מוארת באמצעות מאות זרקורים, ומדהים מכל, קירות של רמקולים בגובה בניין בן ארבע קומות. כמקובל, זפלין היו האחרונים לעלות לבמה הענקית. לפניהם הופיע גיטריסט שוודי, טוד רנדגרן, רזה, לבוש בגד גוף צהוב, השתולל על הבמה מילא את העמק בצלילים פנטסטיים עד  עשר בלילה.
עד כה הקהל היה ברובו בקשב, חלק עמד על רגליו והתנועע לצלילי הגיטרה, הרוב היה עסוק בשתיית בירה, וודקה גלגול ועישון ג'וינטים. בסביבות עשר וחצי, הם התפרצו לבמה. הראשון שנשמע היה המתופף. לפתע כאילו נפתחו קירות הסאונד העצומים ופלטו מתוכם צלילים בווליום שלא מהעולם הזה. עכשיו נעלם הקהל, ובמשך שעתיים וחצי הייתי שקוע לחלוטין בסערת צלילים בלתי פוסקת, שסחפה והטביעה כל מה שהיה בתוך העמק.
היו גם רגעי סכנה, לפתע התעופפו מעל האזור בו נמצאתי מאות פחיות בירה, סגורות ופתוחות, בכיוון קידמת הבמה, כנראה בניסיון לגרום לקהל שם להתיישב, כדי שלא יסתירו. היו רגעים פנטסטיים, ג'ימי פייג' מנגן בגיטרה באמצעות קשת כינור שלראשה הורכבה נורת לייזר ירוקה, שהציפה את השמיים השחורים שתי וערב מטורף. אבל בעיקר ראיתי בחשכה סביבי מאות דמויות מכונסות כל אחת בעצמה, עומדות, שרועות, ישובות, מכורבלות. כל תנוחה אפשרית. השיא הגיע, כמובן, בעת שנשמע חלילה של הגברת הסבורה שכל הנוצץ זהב. זה המצב הקרוב ביותר לאקסטזת פולחן אלילית בו הייתי אי פעם, לקתרזיס. מובן שהייתי שתוי ומסטול, כל אחד מהמאות שסביבי נמצא בתוך תוכו, עשרות בכו עם המוסיקה. כשהחליף ג'ימי בין שתי שורות המיתרים שהיו תלויים על צווארו במין גיטרה כפולה, התפוצץ העמק בשאגה של מאה אלף גרונות, ראשי התמלא צבעים…. לאט לאט צנחתי על האדמה הקרירה,  רוחי מרחפת אי שם.
אח"כ היה המסע הרגלי חזרה לתחנת הרכבת, הטור האינסופי נע בדממה מוחלטת באור ירח מלא, הרכבת המסיעה בעצלתיים ללונדון אלפי צעירים באפיסת כוחות של אחרי הקתרזיס. 

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה