יום שבת, 10 בדצמבר 2011

ונשוי? 8

אל: דנה גלזרמן
מאת: ראובן רימון
נושא: אי בים הצפוני
תאריך: 16.12.200

אמש, בשעת בוקר חורפית קפואה, עשינו אהבה בפעם השניה, באי בודד שבים הצפוני.  עשינו אהבה, ואהבה היא שהציתה את האי.
אני חייב להודות עכשיו, שהיה בי חשש לפני הפעם הראשונה. כולנו שבויי הסטריאוטיפים,  וזה שנים, אם בכלל, מאז עשיתי אהבה לאשה שממדיה גדולים מהשגרה השוטפת את מוחנו במגזיני האופנה. לא הייתה לי בעיה בתודעה, ידעתי זה מכבר שמוחותינו הם שתי אונות של מוח אחד. חששתי מהאופן בו יגיב גופי לגופך. הפעם הראשונה תמיד מוזרה כלשהו, גוף צריך להתאים עצמו לגוף, ונדמה לי ששנינו לא ידענו מראש שאכן זה הכיוון אליו צועדת פגישתנו.
אמש גם הבחנתי שליד מיטתך תלויות רפרודוקציות של בוטרו, נשים יפות וגדולות על גבול האבסורד. איני בטוח שהבנתי את מלוא כוונתך, ואולם הפעם, כשהתבוננתי בגופך הערום, ראיתי בו את היופי הראוי.
שכבתי לידך, התנשקנו ארוכות, למעשה במשך שעה ארוכה לא חדלנו מלהתנשק. גופך מילא את ידי, ניחוחך משכר, הרגשתי כיצד אנחנו מתאימים עצמנו זה לזו, צבע לצבע, ריח לריח, קפל לקפל, שני חלקי גוף אחד. ידי על מרחבי עורך הצח והחלק, חופנות את שדייך, שיש להם חיים משלהם, אי אפשר לאחוז אותם בשלמות. משם לבטנך הרובנסית, משטח ערוותך האדמוני, שהאור צובע אותו בלונד. החריץ לתוכו השקעתי את אצבעותיי וכריתי ממנו תענוגות. אחר כך ראיתי את פניך בסערת עונג, נישקתי אותם והוטבעתי ביופיים. ואז העונג שלי בפיך וידיך העוטפות את איברי, שכראוי כינית אותו חץ.
באפלולית האי, הבנתי כי עברתי מטמורפוזה. כי אחריך אני, לפחות חלקית, אדם אחר.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה